פסק-דין בתיק גז"ז 27229-07-12

1.         ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 24.6.12 לפי סעיף 14(ב) לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד - 1994 (להלן ובהתאמה - הועדה, החוק).

2.         הועדה דנה בעניינו של המערער בהליך של החמרה וקבעה כי יש להגדיל את נכותו בתחום הדרמטולוגי ובתחום הנפשי, כך שנכותו המשוקללת הועמדה על 39%.

3.         הערעור הוא בנושא הנכות הנפשית שהועדה קבעה למערער.

4.         לטענת המערער, הועדה לא קבעה את אחוזי הנכות ההולמים את מצבו ואין בהחלטתה התייחסות מפורטת לחוות הדעת שהציג (מטעם ד"ר גולדברגר).

5.         לטענת המשיבה, לא נפל בהחלטת הועדה פגם משפטי המצדיק את התערבות בית הדין. הועדה בדקה את המערער, שמעה את טיעוניו והחלטתה מנומקת וברורה. קביעת גובה הנכות היא קביעה רפואית שבית הדין לא יתערב בה. הועדה התייחסה במפורש לחוות הדעת של ד"ר גולדברגר והמחלוקת בין הועדה ובין המומחה מטעם המערער היא מחלוקת רפואית בתחום שיקול הדעת של הועדה.

6.         לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים וחזרתי ועיינתי בהחלטת הועדה ובחוות דעתו של ד"ר גולדברגר הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. להלן הנימוקים להחלטה זו:

א.         על פי הדין, לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטות הועדות לעררים הפועלות על פי החוק. במסגרת זו, הביקורת השיפוטית מוגבלת לטעויות משפטיות שנפלו בעבודת הועדה ואין לבית הדין סמכות להתערב בקביעות רפואיות של הועדה (סעיף 14 לחוק; ע"ע (ארצי) 1393/01 מדינת ישראל, - מיראכור, 9.10.02; בר"ע (ארצי) 766/07 מדינת ישראל - דהאן, 17.2.08).

ב.         מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי היא כללה את ד"ר ציצרנסקי, פסיכיאטרית. הועדה שמעה את טענות המערער, בדקה אותו ואף עיינה בחומר המצוי בתיק. ממצאי הבדיקה הפסיכיאטרית שנערכה למערער מפורטים בסעיף 8(ב) לפרוטוקול הועדה. החלטת הועדה מנומקת והיא מתיישבת עם ממצאיה. ההחלטה אף ברורה וניתן לעמוד בנקל אחר הלך מחשבתה של הועדה.

ג.          ביחס לחוות דעתו של ד"ר גולדברגר, הועדה ציינה כך:

            "הועדה עיינה בחוו"ד של דר' גולדברגר מיום 20.6.12 ואינה מקבלת את קביעתו לגבי אחוזי הנכות מכיוון שההפרעה הקיימת הינה בינונית והסימפטומים האובייקטיביים של החרדה והדיכאון אינם בעוצמה גבוהה אלא בינונית."

נוכח קביעה זו של הועדה, נדחית טענת המערער כי הועדה התעלמה מחוות הדעת שהציג לועדה.

בנוסף, על פי התייחסות הועדה לחוות הדעת, ברור כי המחלוקת בין הועדה ובין המומחה מטעם המערער היא בהערכת הממצאים הקליניים של המערער ומדובר בנושא רפואי שבית הדין לא יתערב בו. יוזכר כי הערכת הנכות נתונה לועדה והעובדה שהועדה אינה תמימת דעים עם האמור בחוות דעת, לגבי הערכת שיעור הנכות אינה מהווה טעות משפטית של הועדה.

ד.         אשר לטענה כי התייחסות הועדה לחוות הדעת אינה מספקת, יש להשיב כי נוכח הלשון הכללית בה נוסחה חוות הדעת, כאשר אין בה הסבר מדוע ד"ר גולדברגר סבור שמצבו של המערער מתאים לסעיפים 34(ב) 4-5 לרשימת סעיפי הליקוי, לא נפל פגם בהיקף התייחסותה של הועדה לאותה חוות דעת.

7.         סוף דבר - הערעור נדחה.

            כמקובל בהליכים מתחום הבטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ג, (03 אפריל 2013 ) , בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: